בג"ץ לא יתערב בקביעת ביה"ד האצי לעבודה בעניין זכאות למענק כספי בגין שנים עודפות

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        בפנינו עתירה כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה ברוב דעות את ערעורו של העותר, ימאי במקצועו, על פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (כב' השופט מ. שפיצר). בית הדין האיזורי קבע כי העותר אינו זכאי, במסגרת תנאי פרישה, למענק כספי בגין שנות עבודה עודפות מעבר לשלושים וחמש שנים (להלן - "שנים עודפות").

2.        העותר עבד כימאי בחברת "שוהם" למעלה משלושים וחמש שנים. הוא היה מבוטח במשיבה בפנסיית יסוד החל מ-2.11.58  וצורף לתכנית פנסיה מקיפה במשיבה החל מינואר 1967 מכח הסכם קיבוצי, מיום 1.1.67. הוא פרש משירותו בחברה ב-1.10.05.

3.        על פי סעיף 4(א) להסכם הקיבוצי, ימאי שצורף לקרן הפנסיה המקיפה יראוהו לצורך תקופת אכשרה המזכה בגמלה, או לצורך חישוב זכויותיו לגמלאות כלשהן במבטחים, או לצורך כל זכות אחרת במבטחים, המותנית בותק בקרן פנסיה מקיפה, כאילו הוא חבר בקרן פנסיה מקיפה למשך תקופה הזהה לתקופת חברותו בקרן פנסיה יסוד.

4.        באפריל 1980 הותקנה תקנה 28 לתקנות קרן הפנסיה המקיפה אשר זו לשונה:

"החזר כספים לחבר צובר וותק מוגדל בקרן

חבר בקרן במשך 35 שנה לפחות, בהן שולמו דמי גמולים עבור 420 חודשים מלאים בהתאם לתקנה 2 לתקנות, כפי שהיו ויהיו מזמן לזמן, אשר פרש לפנסיית זיקנה בגיל פרישה, ומקבל פנסיית זקנה בשיעור 70%, יקבל בעת פרישתו לפנסיית זקנה, בנוסף לפנסיה, החזר דמי גמולים בעד כל חודש חברות העולה על 420 חודשים, ובלבד שההחזר לא יעלה על 6.25% מהשכר הקובע עבור כל חודש נוסף".

5.        בחודש יולי 1998 תוקנה תקנה 28 והוסף לה סק(ב) שזו לשונו:

"חבר שהיה מבוטח בקרן פנסיה יסוד וקרן פנסיה מקיפה, יהיה זכאי למענק כאמור בתקנת משנה 28(א) לעיל, כאשר תקופות חברות בקרן פנסיה יסוד או תגמולים יקנו זכויות חלקיות בקרן פנסיה מקיפה לפי היחס בין שיעור התשלומים ששולמו בפועל, לבין שיעור התשלומים שהיה מקובל באותו חודש בקרן פנסיה מקיפה בהתאם לתקנות".

6.        בעת שהעותר הצטרף לקרן פנסיית יסוד ב-1958 לא היתה זכות למענק בגין שנים עודפות, והוא הדין בעת שהצטרף לקרן המקיפה ב-1968. הזכות למענק שנים עודפות נוצרה לראשונה ב-1980, מועד בו הותקנה תקנה 28. השאלה שהועמדה לדיון הינה - האם עומדת לעותר זכות מכח תקנה 28, כנוסחה עובר לפרישתו ב-1995 וטרם תיקונה ב-1998, לקבל מענק עבור השנים העודפות.

7.        בפני בית הדין האיזורי, טען העותר ועמו תובעים נוספים, כי סעיף 4א להסכם הקיבוצי קובע כי מעת ההצטרפות לקרן המקיפה, כאמור, יש לראות את המצטרפים  כחברי הקרן המקיפה לתקופה זהה לחברותם בקרן פנסיית היסוד לענין תקופת אכשרה, חישוב זכויות לגמלאות כלשהן, או כל זכות אחרת המותנית בותק בקרן הפנסיה. לטענתם, שילוב הוראה זו עם תקנה 28 לתקנון הקרן (כנוסחה הישן) מקנה לעובדים כמותם זכות למענק על שנים עודפות.

8.        בית הדין האיזורי דחה את התביעה על בסיס פרשנות לפיה, תקנה 28 כנוסחה הישן, טרם התיקון שהיה תקף בעת פרישתם, לא הקנתה להם זכות למענק כאמור, שכן היא נועדה רק לאותם חברים אשר הפרישו את מלוא דמי הגמולים הנדרשים עבור מלוא התקופה של 35 שנים על פי תקנה 2 לתקנון הקרן. מאחר שהעותר וחבריו לא שלמו סכומי תגמולים אלה בעת שהיו חברים בקרן פנסיית היסוד, לא קמה להם זכות על פי תקנה 28 טרם תיקונה. חיזוק למסקנה פרשנית זו מצא בית הדין בכך שתקנה 28 תוקנה ב-1998, ובתיקון הוכרה זכות יחסית למענק שנים עודפות למצטרפים מקרן פנסיית יסוד לקרן פנסייה מקיפה, באופן שבא לשנות ממצב הדברים ששרר קודם לכן. על פי התיקון, הוקנתה זכות יחסית למענק בגין שנים עודפות לאלו אשר בחלק מתקופת עבודתם היו מבוטחים בפנסיית יסוד - תיקון שאינו חל על העותר וחבריו, שפרשו קודם להתקנתו.

9.        על פסק דין זה נסב הערעור בבית הדין הארצי לעבודה. בדעת הרוב, מפי הנשיא אדלר, נפסק כי סעיף 4(א) להסכם הקיבוצי משנת 1968 אשר הסדיר את שוויון המעמד בין החברים בקרן פנסיית היסוד לאלה שבקרן הפנסיה המקיפה לא התייחס למענק בגין שנים עודפות, שכן ההכרה בזכות למענק כזה על פי תקנה 28 טרם באה לעולם באותה עת. סעיף 4(א) בהסכם הקיבוצי התייחס לזכויות ותק, ואילו הזכות למענק לשנים עודפות נוצרה מאוחר יותר, והיא נוגעת אך למצב שבו חבר בקרן הפריש את מלוא דמי התגמולים הנדרשים על פי סעיף 2 לתקנון למלוא שנות עבודתו. ממשיך בית המשפט בדעת הרוב וקובע, כי תקנה 28 בנוסחה הישן, שהיא זו החלה על העותר, אינה מקנה לו זכות למענק, וזאת מן הטעם העיקרי כי על פיה, הזכות מוקנית רק למי ששילם במשך כל 35 השנים דמי גמולים מלאים בהתאם לתקנה 2. דמי גמולים אלה עומדים על 5.5% של הפרשת עובד ו-12% של הפרשת מעסיק. בתקופת חברותו של העותר בקרן פנסיית יסוד, לא הופרשו מטעמו סכומים כאלה אלא הופרשו 5.5% על ידי העובד ו-6% בלבד על ידי המעסיק. מאחר שהנחת התקנה 28 היא כי הזכות למענק שנים עודפות מותנית בתשלום מלוא דמי הגמולים, והנחה זו אינה מתקיימת לגבי העותר במקרה זה, דין תביעתו למענק להידחות. עוד נפסק כי תקנה 28 בנוסחה המתוקן גם היא אינה יכולה להקנות לעותר זכות, שכן זכויותיו הכספיות כלפי המשיבה גובשו בעת פרישתו, ואילו התיקון לסעיף 28 נעשה לאחר מכן, ואינו חל עליו. מטעמים אלה נדחה הערעור.

10.      השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין בחנה את פרשנותה של תקנה 28 בנוסחה הישן כשהיא משלבת הוראה זו עם לשונו הכללית של סעיף 4(א) להסכם הקיבוצי. מסקנתה היא כי העותר זכאי לכל זכות כספית כאילו היה מבוטח מלכתחילה בפנסייה מקיפה, ויש לראותו כאילו היה מבוטח בפנסייה מקיפה גם בעת שהיה מבוטח בפועל בקרן פנסיית היסוד. השילוב בין סעיף 4(א) להסכם הקיבוצי ותקנה 28 לתקנות הקרן מביא על פי דעה זו לתוצאה של השוואה מלאה בין המצטרפים לקרן המקיפה לאלה שהיו מבוטחים בה מלכתחילה, ולכן נמצא על פי דעה זו כי דין הערעור להתקבל. תיקונה של תקנה 28 מאוחר יותר בדרך של הכרה יחסית בזכות המצטרפים לקרן הפנסיה המקיפה אינו משנה בהכרח את הפרשנות הראויה למצב הדברים שקדם לתיקון.

11.      כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי הוגשה העתירה שבפנינו. העותר שב וטען לזכאותו למענק האמור. לטענתו, הכרעתו של בית הדין הארצי פוגעת בזכויותיו הקנייניות, והשאלה העולה בעתירה חורגת, לדבריו, מעניינו האישי ויש בה בכדי להשפיע על מבוטחים רבים אחרים. לטענתו, בית הדין בדעת הרוב טעה בפסק דינו, ואשר על כן, הוא מבקש כי נתערב בהחלטת בית הדין הארצי, ונכיר בזכאותו למענק השנים העודפות, ולו בזכאות חלקית בהתאם לדמי התגמולים שבפועל שילם.

12.      המשיבה, קרן הפנסיה, טוענת, כטענה מקדמית, כי לאור ההלכה שנפסקה בבית משפט זה בענין מיעוט התערבותו בפסקי דין של בתי הדין לעבודה, אין מקום להתערבותנו במקרה זה, ודין העתירה להידחות לאור העדרה של טעות משפטית בפסק הדין, ולאור המגמה השיפוטית הנוהגת לפיה יש להותיר לבתי הדין לעבודה לעצב ולפתח את הכללים המשפטיים שבתחום מומחיותם. מוסיפה המשיבה וטוענת, כי גם לגוף פסק הדין של בית הדין בדעת הרוב לא נפלה בו טעות, והמסקנה אליה הגיע בדין יסודה. 

הכרעה:

13.      הסוגיה שבפנינו עניינה פרשנות הסדרים קיבוציים והוראות בתקנון קרן פנסיה, הנדרשת לצורך קביעת זכויות כספיות של חבר קרן. בתי הדין לעבודה בשתי ערכאות נתנו דעתם לשאלות פרשנות אלה, והכריעו בהן ברוב דעות. נוסחה של תקנה 28 לתקנות הקרן (בנוסחה הישן) בשילוב עם הוראות סעיף 4(א) להסכם הקיבוצי אכן מעלים שאלה פרשנית מה דין הוראת ההסכם הקיבוצי ביחס להשוואת מעמדם של חברי קרן פנסיית היסוד לאלה שבקרן הפנסייה המקיפה, ומה מרחב התפרשותה של  הוראה זו. האם בידה להתרחב גם על פני זכויות כגון מענק עבור שנים עודפות שכלל לא באו לעולם בעת מימוש ההצטרפות של החברים, והאם בידה לתפוס ברשתה גם הסדר מאוחר בקרן המקיפה הבנוי כל כולו על קיום תנאים של תשלומי דמי תגמולים מלאים במהלך 35 שנים, שחברי קרן פנסיית היסוד שהצטרפו אינם ממלאים?

14.       תשובת שופטי הרוב בבית הדין הארצי היא כי פרשנות זו של סעיף 4(א) להסכם הקיבוצי, במשולב עם נוסחה הישן של תקנה 28 לתקנון הקרן, אינם מאפשרים הכרה בתביעתו של העותר. זאת,  הן מאחר שההסכם הקיבוצי כלל לא צפה בעת שהוחל את קיומה בעתיד של זכות כספית חדשה למענק לשנים עודפות, ובעיקר, מאחר שההסדר הנוגע לזכות הכספית האמורה מותנה בקיום תנאים מוקדמים של תשלומי דמי גמולים בשיעורים מסוימים שאינם מתמלאים בפועל על ידי החברים שהצטרפו לקרן המקיפה מקרן פנסיית היסוד. מכאן, הסיק בית הדין כי הסדר המענק אינו יכול לחול על העותר. להלך מחשבה זה היה שותף גם בית הדין האיזורי לעבודה.